האדריכל והמעצב ההונגרי מרסל ברוייר (1902-1981) נחשב לאחת מן הדמויות החשובות ביותר בקרב תלמידי ומורי הבאוהאוס. זמן קצר לאחר סיום לימודיו במוסד בהצטיינות, הוזמן ע״י מייסד בית הספר, וולטר גרופיוס לשוב לעיר דסאו, הפעם כראש סדנת הנגרות. עם חזרתו לעיר גילה ברוייר כי רבים מחבריו החלו לרכב על אופניים, וכשהחל לעשות כך בעצמו מצא שאמצעי התחבורה הפך עבורו למקור השראה: ברוייר גילה כי צינורות הפלדה שהיוו את שילדת האופניים הם חזקים וגמישים כאחד ובנוסף, משקלם קל. הוא יצר קשר עם חברת האופניים ״אדלר״ והציע להם ליצור יחד סדרת רהיטים מבוססי צינורות פלדה. חוסר העניין של החברה לא ריפה את ידיו של ברוייר והוא החליט לממש את חזונו באופן עצמאי. הוא הזמין צינורות פלדה חתוכים ומכופפים ישירות ממפעל הברזל שהיה הספק המרכזי של חברות האופניים, ובסיוע שרברב מקומי הרכיב את הכיסא הראשון. משום שהיה זה תוצר השרטוט השלישי שתכנן, קיבל הכיסא את השם B3.

לאחר עוד חודשים של ניסוי וטעיה ויצירת וריאציות שונות של הכיסא, הגיע ברוייר לגרסה הסופית אותה כינה ״כיסא וסילי״ על שם וסילי קנדינסקי חברו ומדריכו בבית הספר. אחרים כינו אותו ״כיסא המועדון״ על שום שגרופיוס מיקם אותו במועדון המרצים של בית הספר. לאור הצלחת הכיסא ברוייר הרחיב את מנעד הרהיטים שיצר מצינורות הפלדה כך שכללו גם מושבי תאטרון, כסאות מתקפלים, שולחנות שונים ושרפרפים. היום, רהיטי צינורות פלדה הם פריט נפוץ ומוכר לכל. ניתן למצאו בבתים פרטיים, בתי מסחר ומוסדות ציבוריים, ומנעד הדגמים המוצע לרכישה נע בין פריטים נדירים ויקרי ערך לדגמים נפוצים וזולים המיוצרים על ידי חברות ענק, ממש כמו זוג אופניים.  

‍